יום ב', ל’ בכסלו תשע”ח
דף הבית צור קשר הירשם לנויזלטר
 
 
בארגון חיים של תורה ל1750 מחנכים.
 
 
אוויר בחינם: נשימה ממוקדת – ריפוי לקשב.תרופת אוויר: כך נרפא את קשיי הקשב והריכוז בעזרת האוויר החינמ יידוע לכולנו שהגורם לקשיי קשב וריכוז הוא נוירולוגי. התאוריה המקובלת היא, שבמוח יש חסר בדופמין, ובכדי שתתאפשר פעילות מוחית תקינה, תאי העצב צריכים לתקשר זה עם זה ביעילות, ולשם כך עליהם להעביר מסרים באמצעות שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטרים). השליחים העצביים מופרשים מקצה תא העצב למרווח הבין תאי שנקרא 'סינפסה', ונקלטים על ידי קולטנים בתא העצב שבקצה השני של הסינפסה. קרא עוד!

להורדה למחשב: נשימה ממוקדת.pdf אוויר בחינם: נשימה ממוקדת – ריפוי לקשב. תרופת אוויר: כך נרפא את קשיי הקשב והריכוז בעזרת האוויר החינמי מאמר שפורסם בניוזלטר של חברת מוקסו 1/12/2017 ידוע לכולנו שהגורם לקשיי קשב וריכוז הוא נוירולוגי. התאוריה המקובלת היא, שבמוח יש חסר בדופמין, ובכדי שתתאפשר פעילות מוחית תקינה, תאי העצב צריכים לתקשר זה עם זה ביעילות, ולשם כך עליהם להעביר מסרים באמצעות שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטרים). השליחים העצביים מופרשים מקצה תא העצב למרווח הבין תאי שנקרא 'סינפסה', ונקלטים על ידי קולטנים בתא העצב שבקצה השני של הסינפסה. לא כל הכמות של השליחים העצביים מגיעה לתא הקולט, אלא ישנן שאריות הנשארות בסינפסה. שארית השליחים העצביים, שלא נקלטה בתא המטרה, נספגת מחדש באמצעות טרנספורמטורים בתא השולח ונשמרת לשימוש חוזר. דופמין ונוראפינפרין הם שליחים עצביים, הממלאים תפקיד חשוב באזורים במוח האחראים ליצירת קשב וריכוז, ארגון וביצוע משימות, ויסות רגשי, בקרה וניהול תפקודים. הטרנספורמטורים בתא השולח, שאחראים על הספיגה החוזרת של השליחים העצביים אלו, פועלים אצל בעלי הפרעת קשב וריכוז בצורה לא תקינה, ולכן הם סופגים חזרה במהירות את השליחים העצביים מהסינפסה לפני שכמות מספקת שלהם נקלטת בתא היעד. כתוצאה מכך, זמינות הדופמין והנוראפינפרין יורדת. אחת מהדרכים הנפוצות להעלות הדופמין היא על ידי תרופות ממריצות החוסמות את הטרנספורמטורים של השליחים העצביים, ומונעות מהדופמין והנוראפינפרין להיספג מהר מדי בתא השולח. כך גוברת הזמינות של השליחים העצביים בסינפסה ומתאפשרת תקשורת יעילה בין תאי העצב, וכפועל יוצא: מתקבל שיפור בקשב ובריכוז ובהתנהגות אימפולסיביות. התרופות המקובלות עוזרות לבעלי ADHD בעיקר בשני מישורים: בתחום הלימודי ובתחום ההתנהגותי. · בתחום הלימודי: תהליך הלמידה מושפע מאוד, ובאופן ישיר, מהקשב והריכוז, ולכן הפרעה בקשב ובריכוז גורמת לקשיים ולירידה בלימודים. נטילת התרופה מאפשרת להגיע למקסימום קשב וריכוז, והתוצאה היא שיפור ועלייה בהישגים הלימודיים. הטיפול התרופתי עוזר גם בייעול התפקודים הקוגניטיביים, כמו זיכרון לטווח קצר, חשיבה והסקת מסקנות, ועוד. · בתחום ההתנהגותי: על ידי שיפור האונה הקדמית, שבה מרכז הבקרה והתכנון, מביאה התרופה שיפור באימפולסיביות, ברעשנות, באי-הצייתנות, בעימותים (עם בני משפחה, חברים ומסגרות), בשיפוט החברתי, בביצוע משימות, בתקשורת, ביכולת ההסתגלות לשינויים, בתנועתיות היתר, בריסון העצמי ובתזמון. אם נכיר קצת יותר לעומק את מערכת גוף האדם, נראה שיש תרגילי נשימות פשוטות שאנו יכולים לבצע ולשפר על ידם את תפקוד המוח. זה לא עולה לנו כסף וכמעט לא לוקח זמן, אבל זה יעזור לנו להעצים את רמת הדופמין ולהגביר את כמות החמצן שבמוח. אז בואו נתחיל. החמצן באוויר (21% מהאוויר הכללי) שאנו נושמים, נכנס לריאות ומשם אל מחזור הדם, ובאמצעותו מגיע לכל אחד מתאי הגוף. מאוחר יותר פולטים התאים פחמן דו-חמצני אל מחזור הדם, משם הוא מגיע אל הריאות ונפלט החוצה אל הסביבה. כל תא בגופנו זקוק לחמצן כדי לתפקד כראוי, אך תאי המוח רגישים במיוחד לחמצן. הם צורכים את הכמות הגדולה ביותר של החמצן מכל איברי הגוף, היות והם גוועים בארבע דקות של חסך. שינויים קלים באספקת החמצן למוח יכולים לשנות באופן מיידי את האופן בו אדם מתנהג ומרגיש. כאשר אנו נושמים נשימות מהירות, קצרות ולחוצות, נגרמת הקטנה בנפח החמצן הנכנס למוח, פעולות הדופמין נחלשות, וכך נוצר חסר באנרגיה מנטלית. כתוצאה מזאת, נוצרת השפעה שלילית על הריכוז וההתנהגות האימפולסיביות גוברת. כמו כן, הקטנת כמות החמצן במוח עלולה לגרום למתח גופני, לעצבנות ולחוסר שקט. מצב של נשימה מהירה ושטחית לאורך זמן, גורם גם לפינוי מוגבר של הפחמן הדו-חמצני מהגוף, וממילא ישנה ירידה ברמתו התקינה בדם. ירידה זו גורמת גם לירידה ברמת החומציות של הדם ומורידה בהתאם את רמת הסידן. ולכן חשוב להיות מודעים לכך ולהתאים את הנשימות שלנו לנשימות נכונות וממוקדות, כאלו שיעזרו לנו להיות מרוכזים ולשלוט על מה שקורה בסביבה, ובכך להפחית גם התנהגות אימפולסיבית. תרגילי הנשימות מתחלקים לחמישה שלבים: שלב 1 – נשימה: שואפים אוויר דרך האף, בקצב של 4-5 שניות לערך. השאיפה צריכה להיות איטית, רגועה ועמוקה, תוך הרגשה שכל קיבולת הריאות מתמלאת. מומלץ לדמיין לעצמנו כאילו אנו מנפחים בלון (=הריאות) עד הסוף. מטרת שלב זה היא להזרים חמצן לריאות מעבר לכמות המצומצמת שאנו שואפים בנשימות השגרתיות, המהירות בדרך כלל. שלב 2 – בקרה: חשוב לשים לב לפעולת הבטן בעת הנשימה. יש אנשים שנושמים רק דרך החזה, וכשהם נושמים פנימה הבטן שלהם נכנסת פנימה, כלומר: הבטן נכנסת עם הנשימה. וזה אמור להיות בדיוק הפוך: הבטן אמורה להתרחב עם הנשימה. ניתן לעקוב אחר זאת באופן כזה: כאשר אתם מרחיבים את הבטן בשעה שאתם נושמים פנימה, הניחו ספר קטן על בטנכם, וכאשר אתם שואפים אוויר גרמו לספר להתרומם; לעומת זאת, כאשר אתם נושפים את האוויר החוצה, גרמו לספר לרדת. שלב 3 – הפנמה: עוצרים את הנשימה למשך 3-4 שניות. המטרה היא לאפשר לתוספת החמצן להיספג בריאות באופן יסודי. שלב 4 – נשיפה: נושפים באיטיות דרך הפה, בקצב של 6-7 שניות. מומלץ לספור בדממה מאחת עד שש. המטרה היא לרוקן את כל האוויר מהריאות, כדי לאפשר בשאיפה הבאה לחדש את כל האוויר (שלב נשיפת האוויר תורם גם להרגעה ולתחושת מנוחה עמוקה יותר). שלב 5 – הפסקה: מפסיקים את התרגול למספר שניות. רצוי לספור בדממה מאחת ועד שלוש. המטרה היא לא למהר ולשאוף אוויר, כפי שנהוג לעשות בנשימות אוטומטיות. לאחר מכן אפשר לחזור שוב על כל שלבי התרגיל. יש אנשים שמומלץ להם לתרגל עם עיניים עצומות, היות וזה עוזר להם להיות ממוקדים בנשימות ולבצע אותן ברוגע ובשלמות. מומלץ להתאמן ולבצע את ארבעת השלבים בצורה רגועה, כך שאדם העומד מולנו לא יוכל להבחין בכך שאנו נושמים בקצב שונה מהרגיל. המטרה היא להיות מסוגל לבצע את שיטת הנשימות המרגיעות בכל מקום ובכל מצב, לדוגמה: במהלך מבחן, שיעור וכדו'. ישנם אנשים שמרגישים סחרחורת קלה לאחר הנשימות. תופעה זו מופיעה על פי רוב אצל מתרגלים מתחילים, שלא מורגלים בנשימות העמוקות, כך שהמוח מקבל מנת חמצן – לה נזקק כבר זמן רב – באופן פתאומי, והשינוי הדרסטי גורם לסחרחורת קצרה, אשר תפוג כעבור מספר דקות. לאחר שמתרגלים תקופה קצרה את תרגילי הנשימות, תופעה זו חולפת כליל. אפשר גם לאמן ילדים צעירים בתרגילים אלו, עם הסבר על פי רמת הגיל שלהם. הם יכולים להשתמש בכך בכדי להעצים את רמת הקשב בלמידה, או כדי להירגע במצבים סוערים ובהתנהגויות אימפולסיביות. אפשרי, ואף מומלץ, לשלב את טכניקות הנשימה עם הטכניקה הידועה של הפסקות בלמידה. כלומר, כאשר מרגישים מאומצים מהפעלת קשב ומפעולות קוגניטיביות, ולוקחים הפסקה קצרה במהלך הלמידה, נכון לשלב באותה הפסקה את תרגיל הנשימות ולבצע 4-5 נשימות ממוקדות. לפעמים, כאשר לא מתאפשר לבצע את תרגילי הנשימה במקום בו נמצאים, כגון במהלך שיעור, אפשר גם לפרוש לחדר אחר או לצאת החוצה ולבצע שם את הנשימות הממוקדות. הרבה אנשים מדווחים על תחושת ריענון במוח לאחר כמה נשימות ממוקדות. ממליץ גם לכם לנסות! על כותב המאמר: אלכסנדר מושקוביץ, יועץ ומאמן אישי מוסמך מנהל מכון הביננו havinenu@gmail.com

 
 
שאלוני אבחון
כתבות חדשות בעיתונות
פוסטים
רשימת מאמרים
טיפול. אימון.
אבחון ADHD
סקר ADHD - תלמוד בבלי
תרומות