יום ה', ה’ בתמוז תשע”ז
דף הבית אודות צור קשר הרשמה לנויזלטר
 
בארגון חיים של תורה ל1750 מחנכים.
 
סיפור סוחף, על אב ובנו בעלי ADHD, הסיפור הוא צוהר לעולם הADHD של מבוגרים.

-מוישה-גוטמן-אב קשב.pdf מצב רוחו של זושא היה נאלח בהתאמה מלאה למזג האוויר ההבילי שעלה מפאת דרום ושטף את הארץ. הקיץ הראה נוכחות מתריסה. אופיו החזק הממושמע-עצמית של זושא לא נטה לסגת נוכח מזגי-אוויר הוֹבלים, מצבי- רוח נושבים או קיצים מתריסים, ועל כן המשיך בסדר יומו הרגיל, הבנוי, הסדור כאילו נתלש מפנקסו של גנרל. בדרכו היה זושא מהמפעל שבו עבד עשר שעות יומיות לפחות כמשגיח-כשרות לכיוון ביתו המצוי בקומה שניה של בנין מרובע ואפרפר, עמוס צהלות ילדים ואנחות יהודים מתבגרים, במרחק של חצי שעת נסיעה. הטנדר נוסע במהירות מופרזת, הנהג מאיץ בתאוצות נרגזות ובולם בבלימות חדות, זושא ישוב מכונס בעצמו ראשון ליד הדלת הבלתי נפתחת במושב שמאחורי מושב 4 הנהג, בסמיכות לחלון השמש, המערבי לעת עתה בתוואי נסיעתם, המתלהט מיקוד השמש ומעיק ומתעמר בפרופילו השמאלי, חלון שאיש זולת זושא אינו מתרצה לשבת אצלו. ראשו של זושא, שקצוותיו המאפירות שומרות בקושי נסוג על שחרוריות תשחורתו מיטלטל מטה ומעלה בנמנום זמני. טפיחות סנטרו המזוקן על קדמת חליפתו הבלויה קמעא מטעינות בו את כוחו מחדש להמשך פעולת שארית היום ושעות הערב. אוזניו אטומות בצמד אוזניות שחרחרות וזעירות היוצאות מתוך נימים דקיקים ויוצקות עוד שיעור תורה לתוך תנוכיו המנומנמות. מפרכת היא עבודתו ומעייפת, סוחטת כל כוח קיים ומרוקנת אותו ממשאבים. תנומת הנסיעה מחליפה בו כוח. עם זאת כדי למנוע את תחושת בטלת הזמן, שומעות אוזניו שיעור תורה רציף, לרגעי היקיצה, אם בעת בלימה פתאומית או סטיה חדה של הנהג מנתיב לנתיב. מביתו ירד בכבדות אופיינית והלך לבית הכנסת מרוענן קלות. שָׂ בע במידה הראויה והמדודה מארוחת פירה טרי וקציצות בשריות שנשארו מיום האתמול. ממהר את הליכתו, אולי יספיק לחטוף קטע לימוד לפני התפילה, אם יזדרז. אצל הכיור המתכתי הצר ונטול הבוהק הראשוני נוטל זושא את ידיו בהידור, חש להיעמד על מקומו הקבוע של תפילת מנחה, רואה את השעון הגדול ומונה את מילותיו מתונות, מילה במילה נשלפת מהספר ומונחת על פיו, על פי הספר. כל מעשיו כולם על פי הספר נכתבים נחטבים ונקצבים. אינו הולך בגדולות לפי דעתו, ואינו פוסע בתחכומות, לפי הבנתו. בעיניו אינו אלא יהודי רגיל. עושה מה שצריך לעשות יהודי, מתי שצריך, איך שצריך, כמה שצריך. לפחות משתדל. נלחם נגד גופו ודרישותיו כשצריך. נאבק גם בעצמו שלו כשצצות הפרעות הנערמות פה ושם על דרכו, מכופף אותן, במשמעת עצמית איתנה וחסרת רחמים עצמיים, וממשיך אל המטרה: להיות יהודי. בשיעור שבין מנחה לערבית הצטברו אצלו שאלות בהבנה. משהו לא הסתדר. דברי הרש"י לא הובנו היטב. הצצה אל התוספות לא סייעה לו לפשט את עקמומיות ההבנה שבלב. תחילה ניסה לשאול אך משזיהה אצל מגיד השיעור חוסר סבלנות סמוי העדיף לקבל את הסבריו למראית אוזן למרות רפיפותם הנשמעת. אחרי תפילת ערבית נשאר לעיין קצת בסוגיה ומפרשיה, מנסה להבין בכוחותיו את שלא הבין במרוצת השיעור. אחרי כעשרים דקות של יגיעה ולימוד איטי, פסיעה אחרי פסיעה, נקלטה ההבנה, מדויקת, מלאה, מאירת עיניים. הבין גם הבין שמגיד השיעור שגה בהסברו הערב. ידע גם ידע שלא יעיר את עיניו. תפקידו כמגיד שיעור הוא להכין היטב את השיעור. אין תפקידי, הרהר זושא, לחנך מגידי שיעור לעשות מלאכתם נאמנה. דעתו מעורבת עם הבריות בתערובת הכרחית בלבד. אינו משמיע עמדות יצוקות ואינו חוצב בקולו בענייני השעה. אינו מטיף ואינו מתבלט. יש לו תפקיד, להיות יהודי טוב. כל השאר, שיחכה. כל השאר, טפל. בבית, איפשהו בין תשע לעשר בלילה, צלצל הטלפון. היה זה יצחק רפאל, בנו הבכור. אב לארבעה מנכדיו של זושא. אברך מלא וגדוש במרץ בלתי נדלה. להמשך קריאה הורידו את הקובץ PDF המצורף למעלה.קריאה מהנה!

 
 
שאלוני אבחון
כתבות חדשות בעיתונות
פוסטים
רשימת מאמרים
טיפול. אימון.
אבחון ADHD
סקר ADHD - תלמוד בבלי
תרומות






| |


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS